עודכן ב: יול 6


הקול המוביל את הקורא

אחת הדרכים לבחון יצירות ספרות: סיפורים קצרים, אגדות, נובלות ורומנים, היא לבחון את המספר. המספר הוא הקול המוסר לקורא את ההתרחשויות בעלילה על פרטיה השונים, תיאורים ומאפיינים, זמן היצירה ומקומה. המספר הוא הקול המוביל את הקורא בנתיביה השונים של העלילה, ומתווך בין הקורא לבין העולם המיוצג ביצירה. עריכה ספרותית בוחנת בקפדנות את המספר ואת התוכן שהוא מוסר בהתאם לסוגו למידת מעורבותו בעלילה. להלן מספר שאלות מרכזיות הנבחנות בתהליך של עריכה ספרותית.


עריכה ספרותית – האם המספר הוא הכותב?

רבים מזהים את המספר עם הכותב או עם הכותבת, בעיקר כאשר המספר מתאר את העלילה בגוף ראשון. אולם יש לזכור כי רומן מכתבים או יומן חיים אישי הם צורות ארגון של מידע. לכן המספר בגוף ראשון אינו בהכרח זהה עם הכותב או עם הכותבת. עריכה ספרותית מצוינת מארגנת את חומרי העלילה בצורות שונות: דיווח, יומן אישי, מכתבים אישיים ועוד.

עריכה ספרותית – מה בין המספר לסיפור?

סוג המספר נקבע במידה רבה על פי סוגת הספרות שבחרתם לכתוב. עריכה ספרותית בוחנת אם המספר שבחרתם ואופיו מתאימים לסיפור שכתבתם, לעיצוב העלילה, לחידוד המסר ועוד.

NIRITEXT | עריכה ספרותית

עריכה ספרותית של אוטוביוגרפיות, יומנים אישיים, ממואר – מספר בגוף ראשון: מספר בגוף ראשון נוכח לרוב ביצירות, כגון אוטוביוגרפיות או יומנים אישיים. כותבים הבוחרים במספר בגוף ראשון מציגים בעזרתו תהליכים פסיכולוגיים נפשיים מורכבים. כך לדוגמה ב״רשימותיו של מטורף״ מאת גוגול:

״לא אין לי כוח לסבול עוד. אלוהים! מה הם מעוללים לי! הם שופכים מים קרים על ראשי! הם אינם שמים לב אליי, אינם שומעים אותי, אינם רואים.״ (סיפורים פטרבורגיים, עמ׳ 73).

עריכה ספרותית של סיפורים ורומנים מודרניים – מספר בגוף שני: מספר בגוף שני פונה ישירות אל הקוראים, כגון בסיפור ״ציור״ מאת אתגר קרת: ״נניח שמישהו מבטיח שיצייר לך ציור. איזשהו ציור, לא משהו מסוים. אתה תיתן לו את הדירה שלך לחודש ובעד זה הוא יצייר לך ציור.״ (געגועי לקיסינג׳ר עמ׳ 33).

עריכה ספרותית של סיפורים, רומנים, נובלות – מספר בגוף שלישי: זהו מספר חיצוני שאינו נוכח ביצירה, הוא מדבר על הדמויות ומתאר אותם. מספר בגוף שלישי הוא המספר הקלסי השכיח ביותר. דוגמה: ״הוא היה משוכנע שהוא סובל מחרדת בית, אותו כעס זגוגי שתוקף לעיתים את הגברים כשביתה של אשה מתחיל לכבול אותם״ (טוני מוריסון, חמדת, עמ׳ 119).

עריכה ספרותית – עד כמה מעורב המספר בעלילה?

עריכה ספרותית בוחנת את מידת המעורבות של המספר שבחרתם בעלילה. אם בחרתם במספר בגוף ראשון, הרי שנקודת הראות שלו מוגבלת לחוויות ולהתרשמויות אישיות. עריכה ספרותית מצוינת תוודא שהתוכן שמוסר המספר הולם את סוגו.

עריכה ספרותית – מספר יודע כל ומספר דמות

מספר יודע כל: מספר הנמצא מחוץ לעולם המיוצג בסיפור. הוא משקיף עליו מבחוץ, מכיר את הדמויות ויודע כיצד תתפתח העלילה. לרוב מספר יודע כל הוא מספר בגוף שלישי. הוא יכול לחדור לתודעתן של כל הדמויות בסיפור או להיצמד לתודעתה של אחת הדמויות. עריכה ספרותית בודקת את עקביות המספר, כדי לשמור על ה״אותנטיות״ שלו ועל ארגון החומרים ביצירה.

מספר דמות: מספר דמות נמצא בתוך העולם המיוצג בסיפור. מספר דמות בניגוד למספר יודע כל, הוא מספר מוגבל, הוא מתאר את העולם המיוצג בסיפור מנקודת מבטו האישית. מספר דמות אינו יכול לחדור לתודעתן של הדמויות האחרות. אם בחרת במספר דמות, עריכה ספרותית תציג בפניך אפשרויות שונות לארגן את חומרי העלילה, כדי לשמור על המתח וליצור עניין בקורא.

עריכה ספרותית – האם המספר מהימן?

בין שבחרתם במספר דמות ובין שבחרתם במספר חיצוני יודע כל, למידת מהימנותו של המספר יש חשיבות רבה לעיצוב העלילה, למסר שאתם רוצים להעביר ולציפיות הקורא. עריכה ספרותית בוחנת את אופיו של המספר מכל ההיבטים ואת מהימנותו. מספר בלתי מהימן הוא מספר שאינו מוסר את כל האמת. ייתכן שהמספר הוא מטורף, ילד, שקרן או אדם בעל אינטרסים שונים, למשל, הוא מבקש לשכנע את הקורא בתמימותו או בניקיון כפיו. אולם מספר בלתי מהימן, יכול להיות משכנע מאוד.

עריכה ספרותית – עד כמה יכול להיות משכנע מספר בלתי מהימן?

מספר בלתי מהימן משכנע

אחת הדוגמאות הקלאסיות המפורסמות ביותר של מספר בלתי מהימן משכנע, הוא המספר של יצירת המופת ״לוליטה״ מאת ולאדימיר נאבוקוב. המספר בגוף ראשון, גיבור הרומן, הומברט הומברט, הוא פדופיל ערמומי. אולם הוא מנסה לעורר אמפתיה בלב הקוראים ומציג את עצמו כאדם תרבותי, משכיל, נדיב ורומנטי, שנערה גסת רוח ושטחית בת שתים-עשרה מפתה אותו בערמומיות ומנצלת אותו. זהו גיבור כה משכנע, שהיו מבקרים שנחפזו להגן עליו. ב-1958 כתבה דורותי פרקר שהרומן הוא סיפורו המרתק והמייסר של גבר אנין ותרבותי שיכול להתאהב רק בילדות קטנות, ואת לוליטה, תיארה כיצור קטן נורא ואנוכי. שנה אחר כך כתב הסופר רוברטסון דיוויד, כי הרומן לא מתאר ילדה שמבוגר ערמומי מנצל אותה, אלא ילדה מושחתת שמנצלת מבוגר חלש.

עריכה ספרותית – הקול המוליך את הקורא – סיכום

המספר הוא הקול המוביל את הקורא בנתיביה השונים של העלילה ומתווך בין הקורא לבין העולם המיוצג ביצירה. עריכה ספרותית בוחנת בקפדנות את המספר ואת התוכן שהוא מוסר בהתאם לסוגו למידת מעורבותו בעלילה. עריכה ספרותית בוחנת אם המספר שבחרתם ואופיו מתאימים לסיפור שכתבתם, לעיצוב העלילה, לחידוד המסר ועוד. עריכה ספרותית בוחנת את מידת המעורבות של המספר שבחרתם בסיפור. קיימים שני סוגים מרכזיים של מספרים: מספר יודע כל ומספר דמות. עריכה ספרותית בודקת את עקביות המספר ומציגה אפשרויות שונות לארגן את חומרי העלילה, כדי לשמור על המתח וליצור עניין בקורא. בין שבחרתם במספר דמות ובין שבחרתם במספר חיצוני יודע כל, למידת מהימנותו של המספר יש חשיבות רבה לעיצוב העלילה, למסר שאתם רוצים להעביר ולציפיות הקורא. עריכה ספרותית בוחנת את אופיו של המספר מכל ההיבטים ואת מהימנותו.


עוד בנושא עריכה ספרותית

עריכה ספרותית של ספרי ילדים

מאה שנים של בדידות לכתוב את פומפיי

סיפור קצר על פירגון

עודכן ב: פבר 19

על ״החברה הגאונה״ מאת אלנה פרנטה


גילוי נאות, לפני שקראתי את ״החברה הגאונה״ – הרומן הראשון בסדרת ״הרומנים הנפוליטניים״ שכתבה סופרת אנונימית בשם העט אלנה פרנטה, צפיתי בסדרת הטלוויזיה שנעשתה בהשראתו. אבל מאחר שהכרתי את העלילה, ידעתי מה עתיד להתרחש. וכך יכולתי לקרוא את הרומן כמרחב שמשרטטת תנועת המטוטלת, הלוך ושוב, בין שכונת העוני הנפוליטנית לגבולות העולם שמחוצה לה, להשכלה גבוהה שתהפוך את חייה של לנה, תגאל אותה מחיי עוני, מאלימות, מבורות. אבל לנה מחכה ללילה.


הילדה שלימדה את עצמה לקרוא בגיל שלוש

לילה המבריקה, האכזרית והמסוכנת; הילדה שלימדה את עצמה לקרוא בגיל שלוש; שלא פחדה לנצח בתחרות לימודים את אלפונסו בנו של דון אקילו אימת השכונה; פסעה באדישות מעושה תחת מטר אבנים וחמקה מהן באלגנטיות; לימדה את עצמה לטינית, יוונית ואנגלית. הנערה שאיימה בסכין סנדלרים על האחים סולרה, בריוני השכונה, תכננה דגמי נעליים שעין לא ראתה כמותן והגתה את מפעל ״נעלי צ׳ירולו״. רק לילה מסוגלת ליצוק משמעות לדברים שלנה לומדת.


ספרי לימוד המדיפים ריח רע

לנה שוקדת על לימודיה בתמיכתה של המורה אוליביירו, שמשיגה לה ספרי לימוד משומשים המדיפים ריח רע. היא מתארת את הכיתות הגדולות, את המתח שהיא נתונה בו, את החרדה העצומה מכישלון. אבל הגימנסיה היא עדיין בחזקת הרפתקה, משום התחרות עם לילה. לילה למרות שלא המשיכה לחטיבת הביניים, קוראת ספרים במהירות רבה משל לנה והתובנות שלה מחודדות מאלו של לנה.


מהי השכלה?

אחת מהשאלות המרכזיות ברומן היא: מהי השכלה. והכותבת עונה – השכלה היא שפה. לא במקרה הכותבת מציגה ברומן את ההשכלה כידע בשפות – איטלקית המובחנת מהניב המקומי, לטינית, יוונית, אנגלית. שפה פורמלית היא ידע נרכש המושג בשקידה תוך ביטול עיסוקים אחרים. אבל לא די בשפה פורמלית, בהטיית פעלים בדקדוק ובתחביר, כדי לברוא עולמות. להפך, צריך לחרוג מכללי השפה דרוש משהו אחר, תרתי משמע. מעבר לתכונות, כגון כישרון, שנינות, רגישות ומקוריות, דרוש אופי, אישיות, משהו ששום מוסד לא יכול להקנות. ללא לילה, לנה מתארת את שיממונם של הלימודים ואת חוסר מובנותם של הספרים שהיא מקבלת ממורתה, בשל היותה תלמידה מצטיינת. אך לשווא חיכתה לה שתבוא.


דברים שאין להם שפה

לילה לא תבוא. האינטליגנציה הטבעית שניחנה בה, הברק אינם רק תפיסה מהירה של פרטים וארגונם, אלא גם מצב נפש, רגישות וחמלה הממוססות את הגבולות בינה לבין בני משפחתה ודרי השכונה הנואשים; היא חסה על מלנה האלמנה טרופת הדעת, שאוכלת את הסבון הריחני; על אביה פרננדו, הסנדלר העני, שמעיף אותה מהחלון ושובר לה את היד, אך לא מחוסר אהבה או מרוע; על הנגר האומלל פאלוזו, שאיבד את הנגרייה שלו בשל חובותיו לדון אקילו מלווה בריבית קצוצה ואיש הקמורה ורצח אותו. את מורכבות האירועים שהיא חווה, אין שום דרך לכמת בפסוקים. ידע בשפות לא יעזור, אין לזה שפה. ובניגוד חד, נינו סארטורה, הנער המצטיין האינטלקטואל שלנה מאוהבת בו מרחוק – עליו פוסקת לילה שהוא יהיר מאוד, מרוכז בעצמו ומכוער.


התמוססות אובדן גבולות

לנה שמכירה את לילה היטב, אינה חסה עליה ולא רק משום שתכופות היא מקנאה בה. אלא משום שהיא יודעת שלא נסיבות חייה של לילה מנעו ממנה לצאת מהשכונה ולבטא את כישרונותיה הרבים. לנה בעצמה מציגה ללילה אינסוף פתחי מילוט מהשכונה, ממשפחתה קשת היום, מהנישואים לסטפנו שבדיעבד מתברר לה שאף הוא קשור למשפחת סולרה ולמאפיה הנפוליטנית - ה״קמורה״. גם פסקואלה עובד בניין וקומוניסט, המאוהב בלילה, מעיר שיכלה לברוח מהמשפחה שלה, לברוח מנאפולי. אבל לילה לא תברח בתחילת הרומן מתארת הדוברת אירוע מילדותן – היום שבו לילה פיתתה את לנה לצאת מגבולות השכונה. למורת רוחה של לנה שרוצה להרחיק עוד, לילה מחליטה לשוב לשכונה ולא מנמקת את החלטתה. שתיהן חוזרות. לנה תשוב לשכונה שוב ושוב אך לילה תתמוסס בה.

עודכן ב: פבר 13




אף ש״מאה שנים של בדידות״ מאת גבריאל גרסיה מרקס, מתאר את קורותיה של משפחת בואנדיה החיה בעיירה המכונה מקונדו, הוא לא בנוי מרצף של אירועים אלא כפרקטל – הפרקים, הפסקאות ולעיתים גם המשפטים הם סיפורים בפני עצמם אחוזים אלו באלו, כסיבתם ותוצאתם של מחשבות חלומות, סיוטים, שנשזרים באירועים מהמציאות המדומיינת של הרומן, כמו אסונות טבע, מלחמות.




לכתוב את פומפיי

אפשר להשוות את מבנה הרומן ״מאה שנים של בדידות״ לעיר העתיקה פומפיי. אם לא תקחו סיור מודרך בפומפיי, תגלו שאין בה דרך אחת, אלא דרכים רבות שמובילות למקדשים ולבתים מפוארים יותר ופחות, מרחצאות, גנים ואמות מים, מחסני מזון וחנויות. יש את פומפיי של מטה ואת פומפיי של מעלה והיא גבוהה רחבה ועמוקה משהעין האנושית מסוגלת להקיף במבט בודד. נצחית, כי החיים בה קפאו ברגע, לא התכלו, העיר מעולם לא ננטשה.


קריאה ליניארית ב״מאה שנים של בדידות״ אינה אפשרית, כפי ששום סיור מודרך לא יסביר את פומפיי. כמו פומפיי, גם מרקס לא מניח לקורא ומוסיף עוד ועוד עלילות עלילות משנה, תתי עלילות, מוליך אותו בדרכים צדדיות מתעקלות בסימטאות עלומות שלעיתים מוליכות למבוי סתום. שוב ושוב פורצות החוצה תשוקות שלהטו במסתורים, מאוויים כמוסים.



חוק התשוקה

החוק היחיד התקף ברומן כולו, הוא חוק התשוקה. מכוחו נבנות דמויות ארכיטיפיות נצחיות: צוענים ויידעונים, מגלי הארצות ושודדי ים, נשים, מאהבים, לוחמים, ועוד. הן קמות לתחייה שוב ושוב בואריאציות שאין להן סוף.

ניתן להשוות את הדמויות הארכיטיפיות של מרקס לאלים האולימפיים, שניחנו במראה אנושי, בכוחות על אנושיים וזכו לחיי נצח – כולם נוכחים ומהדהדים בתרבות גם היום – תסביך אדיפוס, המיתוס של סיזיפוס, עקב אכילס ועוד.


כוח החיים שבאלים האולימפיים

לדעת ניטשה, האדם ברא את האלים כדי להתגבר על זוועות החיים - קשיי הקיום וההישרדות בטבע הפראי, ביער – אסונות, מחלות קשות, מיתות:



היווני ידע את אימותיו וזוועותיו של הקיום אך הסתירן על מנת שיוכל לחיות; צלב חבוי בין ורדים – בלשון-הסמלים של גיתה. עולם זוהר זה של הישויות האולימפיות עלה לשלטון אך ורק יען כי ממלכת המוירות האפלה שהועידה לאכילס מוות באיבו ולאדיפוס נישואי-זוועה, שהוסתרה מאחורי דמויותיהם הזוהרות של זאוס, הרמס והשאר. אילו סילק מישהו את התדמית האמנותית של אותו עולם ממצע, היה על האדם ללכת בעקבות חכמתו של אל היער, מלווהו של דיוניסוס. ממצוקה זו יצרה גאוניותו האמנותית של עם זה את האלים הללו.

(ניטשה, אפולו ודיוניסוס, 1990, עמ׳ 35)


האלים האולימפיים, כמו הדמויות הארכיטיפיות ב״מאה שנים של בדידות״ ממצעות ומרככות את האמת האכזרית, דיוניסוס - התשוקה אל הטבע הראשוני הייצרי וההיפרדות ממנו בזוועה – אין אנו יכולים להיות בממשי – אנו מתאחדים עם הטבע ונמוגים. לכן יצרנו את האלים האולימפיים, שיש להם קווים מוגדרים, זוהי ההיפרטות – התרבות כפי שאנו מכירים אותה על כלליה המוגדרים. אבל דיוניסוס הוא המקנה לדמויות ולאלים את חיותם הנצחית – התשוקה.


***


״מאה שנים של בדידות״ הוא רומן רווי דם ודמעות; בעיקר אם נטשתם את "דרך המלך" או אם מלכתחילה לא צעדתם בה, כי אף פעם לא מצאתם אותה; אתם נידונים למאה שנים של בדידות, אבל גם לחמלה ולכבוד, גבריאל גרסיה מרקס קד לכם.






  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • Instagram Social Icon
  • LinkedIn Social Icon

| יצירת קשר: nirit310@gmail.com  | טל׳: 055-8822-045

niritext | עריכה לשונית | כתיבת תוכן